סבוריאה בחיות מחמד-וטרינר ביקור בית כפר ויתקין, עמק חפר, קיסריה והסביבה-ד"ר אוהד טילס מרקוס

סבוריאה בחיות מחמד

סבוריאה היא מחלת עור אשר נוצרת בעקבות ייצור מוגבר של נוזל שומני הנקרא חֵלֶב (סֶבּוּם בלועזית). מקורו של החלב בבלוטת הפרשה אקסוקרינית (שהפרשותיה חיצוניות לגוף) הממוקמת בסמוך לכל זקיק שערה במרבית חלקי הגוף. באופן טבעי נוזל החלב מתנקז אל העור דרך זקיקי השערה ויוצר שכבה המגנה על העור, הפרווה והגוף כולו:

• החלב מרכך את העור ומונע את התייבשותו.
• עוזר בשמירה על טמפרטורת הגוף.
• משמן את העור והפרווה ובכך מגן עליהם מפני מים.
• מונע פלישת חיידקים/וירוסים/טפילים או מזהמים פוטנציאלים אחרים אשר עשויים לחדור את העור.
• מספק לעור חומרים כגון ויטמין E ונוגדי חמצון.
• מגן על תעלות האוזן.

הגורמים למחלה:

גזעים עם נטייה גנטית להפרשה מוגברת של חלב נוטים לפתח את המחלה בשנים הראשונות לחייהם והיא עשויה להחריף עם הזמן. גזעי כלבים אלו כוללים: ספניאלס, האונדים, ווסט היילנד טרייר, סטר אירי, שאר פיי, רועה גרמני, דוברמן ולברדור. בחתולים המחלה שכיחה הרבה פחות אך ניתן לראות נטייה גבוהה יותר בחתולים גזעיים כגון חתולים פרסיים והימלאיה.

לא תמיד ברור לחלוטין מהו הגורם הישיר למחלה אך לעיתים קרובות סבוריאה נגרמת בעקבות מחלות אחרות כגון:

• אלרגיות למיניהן.
• נגיעות בטפילים (פרעושים, קרציות, אקרית, פטריות)
• תנאי סביבה קיצוניים- חום ולחות משתנים.
• תפריט מזון דל עם רמות נמוכות של ויטמינים ואומגה 3.
• מחלות אנדוקריניות (חוסר איזון הורמונלי)- תסמונת קושינג, תת פעילות בלוטת התריס (בכלבים) או יתר פעילות בלוטת התריס(בחתולים).
• תנאי היגיינה ירודים.
• מחלות אוטואימוניות.

סימנים קליניים:

הסימנים הקליניים באים לידי ביטוי בגירודים וליקוקים מוגזמים, עור ופרווה שומניים, אדמומיות בעור וקשקשים, בעיקר באזורים בהם צפיפות בלוטת החלב גבוהה יותר: אזור הראש, הגב, באזור הרגליים ובקיפולי הגוף (בית שחי, מפשעות). גירודים וליקוקים ממושכים עלולים לגרום להתקרחויות, לדימומים, להתפתחות דלקת ולזיהומים משניים בעקבות הנזק לעור. הקשקשים יכולים להפוך לשכבה עבה הדבוקה לעור עם או בלי מוגלה. בנוסף, לנוזל החלב ריח ייחודי ולעיתים הכלבים/חתולים מריחים רע (עד בלתי נסבל) בגלל הצטברותו על העור והפרווה. כאמור, גזעים מסוימים מפרישים חלב בכמות גבוהה מהרגיל ולכן באופן טבעי הם מפיצים ריח חזק יותר אך הם אינם בהכרח יסבלו מהמחלה.

 

כיצד מאבחנים:

מאחר ואין בדיקה ספציפית לסבוריאה, האבחנה מתבצעת ע"י ביצוע מספר בדיקות: בדיקה פיזית כללית, דגימת עור ושיער חיצוניים, בדיקות צואה ודם ,תרבית חיידקים וטפילים(פטריות) ובמקרים מסוימים יש צורך בביופסיה של העור. תוך התחשבות בהיסטוריה הרפואית והגזע, כאשר נשללו מחלות אחרות אפשר להניח שמדובר בבעיה גנטית או שהמקור למחלה אינו ניתן לאבחנה(אידיופטי).

טיפול:

אם אובחנה מחלה שבעקבותיה התפתחה סבוריאה הטיפול יתמקד בה ובהקלה על הסימנים הקליניים הנלווים לסבוריאה. מאחר ולא ניתן לרפא סבוריאה ממקור לא ידוע (אידיופטי) או גנטית הטיפול יתמקד בשיקום העור ובסילוק הקשקשת בעזרת שמפו, משחות ושמנים ייעודיים לטיפול בסבוריאה (בתדירות אשר תיקבע בהתאם לחומרת המצב) המכילים חומצה סליצילית, גופרית, זפת פחם, שמנים מינרלים ובמידת הצורך אף שימוש בסטרואידים ואנטיביוטיקה. נוסף על טיפולים אלו מומלץ להקפיד על תזונה נכונה עם תוספי ויטמינים ואומגה 3, על טיפול שוטף נגד טפילים ותנאי סביבה אידאלים בכדי לקדם עור ופרווה בריאים.

סבוריאה אינה מחלה מסוכנת וכמו כן אינה מחלה מדבקת אולם רצוי לגשת לווטרינר בכל מקרה של ספק מכיוון שראשית זוהי אינה מחלה נעימה, ושנית, קיימות מחלות רבות בעלות סימנים קליניים דומים לסבוריאה אשר דורשות התייחסות כגון: אלרגיות, טפילים, מחלות אוטואימוניות עוד.